הצילום הנ"ל לקוח מתוך הסרט התיעודי "הטורבינה האנושית" בבימויו של דני ורטה שראיתי לא מזמן בערוץ 8. הסרט מתאר קבוצת ישראלים המסייעת לתושבים הפלסטינים של סוסיא בדרום הר חברון. הפלסטינים חיים במערה ללא אור ורואים מרחוק את הכפר שבו המבוגרים שביניהם חיו ואף נולדו. הם גורשו מהכפר על ידי מדינת ישראל,שהפכה אותו לאתר ארכיאולוגי ומקיימת בו סיורים שבהם רואים בסרט תדמית איך חיו בעבר תושבי סוסיא היהודים – ממש כמו הפלסטינים במערה.ולא די בכך שהפלסטינים גורשו מכפרם, המתנחלים היושבים במקום מתנכלים להם, והמדינה מטילה עליהם גזרות שונות ומשונות המונעות מהם אפילו לאגור מים – מצרך חיוני עבורם שכן הם מתפרנסים מרעיית צאן.
ימי התנ"ך עלו לנגד עיניי רק בהיפוך תפקידים. כשאחד התושבים סיפר שהוא רואה מרחוק את הכפר שבו נולד ושבו נמצא בית ילדותו ולא יכול להגיע אליו, נזכרתי בכאבו של משה כשהביט מרחוק אל הארץ ולא יכול היה להגיע אליה. כשראיתי את התושבים חופרים בורות מים למרות האיסורים, נזכרתי באבותינו חופרי הבורות, ובעיקר באברהם שהוכיח את אבימלך מלך גרר על הבאר שנגזלה ממנו על ידי רועיו של אבימלך, ואבימלך החזיר לו את הבאר, וכרת איתו ברית כשהוא לוקח ממנו כעדות שבעה כבשים, ומכאן עפ'י המספר המקראי שם המקום – באר שבע. בהקשר הזה מעניינת אמירתו של הבמאי דני ורטה בדברים שכתב על סרטו באתר של ערוץ 8: "אני מאמין ובטוח כי עשיית הסרט היא מעין תעודת ביטוח דוקומנטרית שתשמור ותגן על מגורשי סוסיא מפני גירוש שלישי לו הם צפויים בכל רגע, משום שיביא את עניינם לדיון ציבורי בטלביזיה ובעיתונות הישראלית." דומה שהסופר המקראי עשה דבר דומה – ביקש להבטיח באמצעות סיפורו את עבריותה של באר שבע.
גם בסוסיא כמו בבאר שבע המקראית נכרתת ברית – ברית בין ישראלים המזדהים עם הסבל של שכניהם ומסייעים להם במסירות מעוררת השתאות בשיפור תנאי חייהם, לבין השכנים המוכנים לקבל את הסיוע ממי שנחשבים לכובשיהם – משתפים איתם פעולה ומעניקים אהבה הערכה חום וחברות.
רגע השיא בסרט היה הרגע שבו לראשונה בתולדות ההיסטוריה של המערה נדלק בה אור. זה הרגע המונצח בצילום לעיל ונראים בו הישראלים שסייעו בהדלקתו. מצד שמאל נראה נועם, פיזיקאי שנטש את ההיי טק לטובת חיים פשוטים של קרבה לאדמה ולבני אדם.כשהאור נדלק במערה חשבתי לעצמי שמי שלא ראה את שמחת הדלקת האור במערה בסוסיא לא ראה שמחה מימיו.
על האור הזה אומר הבמאי: "במבט כולל על יחסי הישראלים והפלסטינים, הסיפור של "הטורבינה האנושית" הוא רק קרן אור זעירה בתוך חשכת הסכסוך המדמם: כמה ילדים שמקבלים חינוך משופר ושלושה שיסיימו אוניברסיטה בשנה הבאה, סכרים, מאגרים ובורות מים, סלון כלות שאוטוטו ייפתח, מקרר לגבינה ולחלב העיזים, קומץ נורות חשמל, טלביזיה קטנה ושקע לטלפון סלולרי. אבל קרן האור הזאת, מזערית ככל שתהיה, מסמלת גם הגשמה של חלום וניצחון של דרך."
כאן אפשר לקרוא עוד על הסרט:
שוב תודה חני על שאת שומרת על לפיד האנושיות!
תודה רבה מירי, תודה על איך שאת רואה את הדברים.